החלטה בתיק מ"ת 20004-02-12

         הרקע וההליך

1.      הדיון בהחלטה זו נסוב על חלופת מעצר של טיפול גמילה, לאחר שהמשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר נגדו, במסגרת הבקשה למעצרו עד תום ההליכים. לשם כך הדיון נדחה לצורך הגשת תסקיר שירות המבחן.

2.      המשיב מואשם כי בין יום 20.1.12 בשעה 16:30 ליום 21.1.12 בשעה 18:30, הוא התפרץ לדירת מגורים ברח' הרב ריינס 8 ירושלים, בכך שפתח את חלון המטבח, נכנס דרכו לדירה, ולאחר חיפוש, גנב מארון השינה כ-3,000 יורו במזומן, וז'קט כחול ובו ת.ז., כרטיסי אשראי ומפתחות. המשיב מואשם בעבירות של התפרצות למקום מגורים וגניבה.

         התסקיר

3.      מתסקיר שירות המבחן עולה כי המשיב כבן 46, גרוש ואב ל-3 ילדים בני 5-19, השתחרר לפני 3 חודשים ממאסרו האחרון של שנתיים, אלא שכבר לאחר 3 חודשים בהם שהה מחוץ לכלא, ביצע את העבירה נשוא הליך זה. למשיב 14 הרשעות קודמות, הכוללות עבירות רבות בתחומים שונים, בעיקר רכוש, אלימות, נהיגה וסמים, והוא כבר ריצה 8 מאסרים. ההתמכרותו לסמים החלה מגיל 13, העמיקה לסמים קשים, והוא היה מעורב מגיל הנעורים בפלילים, ניהל אורח חיים התמכרותי ועברייני משך שנים ארוכות, ועבר ניסיונות טיפוליים משמעותיים, שכשלו בשל חוסר מודעות, בשלות ומוטיבציה לטיפול. שירות המבחן התרשם כי "כיום מבטא מודעות למצבו הקשה, לפגיעה בסביבתו והביע רצון להיגמל"... ביטא עייפות וייאוש מאורח חייו ורצון להצליח להיגמל ולצאת ממעגל הרצדיביזם", שכן "חזרתו לשימוש בסמים טרם העמיקה ועל כן אינו סובל מקריז במעצר".

4.      באשר לאי עמידת המשיב לאחר שיחרור מהכלא בתנאי הוסטל רשות שיקום האסיר וסילוקו משם, נובעת עפ"י תסקיר שניתן קודם  לכן בשנת 2009, " מחוסר  מודעות, כוחות ובשלות לטיפול", אך "כיום התרשמותנו היא, שאלי מבטא לצד עייפות וייאושו ממצבו, מודעות לאחריותו למצבו, מודעות למחיר הכבד שמשלמים בני משפחתו ורצון לשנות את מהלך חייו", והמליץ על " הפנייתו לחלופת מעצר בקהילה הטיפולית מלכישוע במסגרת כוללנית סגורה" .

טענות המבקשת

5.      המבקשת טוענת כי אין מקום להורות על חלופת המעצר המוצעת, משום שהמשיב לא ניצל את ההזדמנות שניתנה לו זה לאחרונה, כששולב במאסרו האחרון הממושך בתכנית גמילה בת 11 חודשים, אלא עזב אותה טרם סיומה כשנוכה שליש ממאסרו ולא עשה מאמץ להתמיד בה, ולמרות שעם שחרורו מהכלא הוא הופנה להוסטל לשיקום האסיר בבאר שבע, לצורך המשך שיקומו, הוא לא עמד בכללי המסגרת, ובשל כך סולק מההוסטל וחזר לרצות את יתרת מאסרו באגף נקי מסמים. הימנעות המשיב מניצול הזדמנויות שיקום אלה ממש טרם מעצרו עתה, מעידות כי מסקנת שירות המבחן בדבר מודעותו היום לצורך בגמילה, אינה עומדת במבחן המציאות, שכן המשיב כבר היה בהליך גמילה בכלא, ושוחרר להליך שיקומי, אך לא עמד ולא התמיד בו. לפיכך, המשיב אינו מלמד על עצמו כי דווקא עתה, לאחר חלוף 3 חודשים בלבד משחרורו מהכלא, חל בו שינוי המלמד כי הוא מתאים ובשל לפתע להליך גמילה, שכן משביצע עבירות נוספות, ברי שמעשיו והתנהלותו בכלל, לא מעידים על שינוי ומוטיבציה לשיקום, אלא מעידים כי לא ניתן ליתן בו אמון כי יירתם לתכנית גמילה, משום שהוא שב מיד לסורו, ועתה הוא מעוניין להתחמק ממעצר. המשיב ריצה מאסרים רבים, ולאחר שעבר כמה טיפולי גמילה שלא הועילו, הוא שב ופוגע ברכוש הציבור, כיום תלויים נגדו 2 מאסרים על תנאי ברי הפעלה בשני גזרי דין שונים, ולא היה בכל אלה להרתיעו מביצוע העבירות ולהתמיד בהליך הטיפול הקודם בו החל. לפיכך, אין לאפשר למשיב בהליך המעצר את חלופת הגמילה המוצעת.

טענות המשיב

6.      מנגד עותרת ב"כ המשיב לשחרור המשיב לחלופת מעצר של גמילה, שכן בהיותו מכור לסמים, זוהי החלופה היחידה האפשרית מבחינתו, הוא מעוניין בה, שירות המבחן המליץ עליה, ואין צורך להמתין לשם כך לדיון בתיק העקרי, שכן המשיב כופר במיוחס לו, וניתן לנהל הוכחות גם במהלך חלופת המעצר של גמילה. בנוסף, הנאשם זקוק לתכנית גמילה שונה ומשמעותית מזו שניתנה לו בכלא ועסקה בהקניית כישורי חיים בסיסיים ראשוניים. החלופה לה הוא באמת זקוק, נמצאת במוסד הגמילה "מלכישוע", ולכן יש להיעתר לה.

דיון

7.      בישיבה הקודמת מיום 15.2.12 טענה ב"כ המשיב כי המשיב מעולם לא עבר שום טיפול גמילה, לכן יש לאפשר לו הזדמנות זו. ואולם מכלול הנתונים שבפניי מעידים כי המשיב עבר גם עבר מספר טיפולי גמילה, שכן בהודעתו במשטרה הוא ציין כי עבר טיפול גמילה ואינו משתמש בסמים, וגם מהתסקיר עולה כי הוא עבר נסיונות טיפוליים משמעותיים, אך הם כשלו (עמ' 1 לתסקיר), וכי מרבית נסיונות הטיפול היו באישפוזית לגמילה פיזית ראשונית, אלא ש המשיב לא הגיע למצב של בשלות ומוטיבציה לטיפול מעמיק וממושך, עד היום לא השתלב בתכנית טיפול כוללנית וסגורה, ושירות המבחן ציין כי "להתרשמותנו היה קיים פער בין ביטוי מוטיבציה מילולית לגמילה, לבין חוסר כוחות להתמודדות עם תהליך הגמילה וחזרה לשימוש בסמים ועברייניות ובשני התסקירים שהוגשו לביהמ"ש ביוני וביולי 2009 לא היתה המלצה טיפולית עקב התרשמות מוחסר בשלות, כוחות ומודעות.

8.      המלצת שירות המבחן היום לאפשר גמילה במלכישוע, עומדת על ההתרשמות לפיה היום המשיב מבטא מודעות למצבו הקשה, להתמכרותו העמוקה, לסיכון חייו בשל כך ולחוסר יכולתו להתמודד עם ניהול אורח חיים תקין, ללא מעורבות בעבריינות... ועל רצונו להצליח להיגמל ולצאת ממעגל הרצידיביזם (פסקה 3 לפני הסוף בעמ' 2 לתסקיר).

9.      לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אכן עולה תמיהה ממסקנה זו של שירות המבחן, שכן למשיב הרי ניתנה ממש זה עתה במהלך מאסרו האחרון בן השנתיים, הזדמנות פז להירתם להליך גמילה ממושך, ולהמשיך בו לאחר שיחרורו מהכלא, אלא שהוא סטה מנתיב זה. שירות המבחן צייין בתסקיר כי המשיב שולב בתכנית למשך 11 חודשים והמשיב עצמו ציין בש' 1 בעמ' 6 לפרו' מיום 14.3.12 כי היה בטיפול בכלא בערך שנה, נגמל ושוחרר לטענתו נקי מסמים, אלא שבצאתו מהשער הוא לא ידע איך לחיות. ואולם המשיב הרי שולב בתכנית גמילה שעסקה בהקניית כישורי חיים בסיסיים (עפ"י פסקה 4 מהסוף בעמ' 2 לתסקיר), כך שמדובר בתכנית הולמת למצבו, שמטרתה היתה להקנות לו אותם כלים בסיסיים לניהול חיים, שלטענתו חסרים לו. בנסיבות אלה תמוהה ביותר התנהלותו, כשעל אף שהתכנית הכילה מענה לצרכיו, הוא העדיף לפרוש ממנה (הגם שהיה זכאי לשחרור מוקדם), אך עוד יותר תמוהה העובדה שלמרות שניתנה לו בשיחרורו אופציית ריאלית להמשך שיקומו מחוץ לכלא במסגרת הרשות לשיקום האסיר, הוא לא דבק גם בה, אלא לא עמד בכללי המסגרת וסולק ממנה. התנהלות זו אינה מעידה על מוטיבציה אמיתית לשיקום, שכן למרות נקיונו מסמים, הוא שבחר לסטות מדרך המלך שהותוותה לו, כשמצופה היה כי לאחר השקעה של טיפול גמילה כה ממושך בכלא במשך כשנה, הוא יעשה מצידו ולו את המאמץ המינימלי המצופה ממנו להשלימו, אך זאת לא עשה. כלומר המשיב עצמו נעדר מאמץ אמיתי להמשיך את השלב האחרון הנדרש בהליך  השיקומי, כל עוטד הדבר היה תלוי בו.

10.  לא זו אף זו, לאחר זמן קצר בלבד לאחר שיחרור ממאסרו, כשהוא נקי מסמים, בחלוף 3 חדשים בלבד, המשיב שב לסורו וביצע את העבירות דנן, כשבעברו שורה ארוכה ביותר של הרשעות קודמות הכוללות עבירות מגוונות, ותלויים נגדו שני מאסרים על תנאי ברי הפעלה.

11.  בנסיבות אלה, התרשמות שירות המבחן כי למשיב מוטיבציה אמיתית לשיקום, נראית בעייתית, ועומדת בסתירה מובהקת לאופן התנהלותו ממש בתקופה האחרונה. רצונו לבחור כל פעם בתכנית גמילה אחרת, בטענה כי הקודמת אינה מספיק טובה עבורו, נשמע יותר כתירוץ להימנע ממעצר, אך בכל מקרה אינו העקר, אלא אופן התנהלותו בפועל והעדר המוטיבציה שגילה להמשיך בשיקום שניתן לו. אלו אינם מצביעים על רצון אמיתי למאמץ הנדרש ממנו בהליך גמילה, בו שולב במשך זמן ממושך. סטייתו מהמסלול השיקומי במהירות כה גדולה, מעידה כי לא היה מעוניין להשקיע מצידו ולו את המאמץ המינימלי הסופי שנדרש ממנו לאחר כשנה בטיפול גמילה, ולא ניתן כלל להסיק מכך על קיומה של מוטיבציה אמיתית. בנסיבות אלה אני סבורה כי אין לפנינו תשתית המעידה על רצון שיקום ועל רצון להשגיע מאמץ להשתקם, נהפוך הוא, לאחר שיחרורו המשיב בחר לסטות מהליך השיקום פעמיים, גם כשלא עמד בתנאי המסגרת בהוסטל, וגם כשחזר לבצע עבירות, ללא כל הצדקה לכך, שהרי המשיב יכול היה ביזמתו להירתם ולהמשיך בהליך גמילה אחר כמו במלכישוע מיד לאחר שיחרור, אם סבר כי חסרים לו כלים לתפקד, אולם הוא מצידו לא גילה כל מוטיבציה ויזמה לכך, אלא המשיך לסכן את הציבור תוך זמן קצרקצר.

12.  כידוע הכלל הוא כי העיתוי להליך גמילה מסמים הוא בשלב גזירת העונש, הגם שבתי המשפט מאפשרים הליכי טיפול גמילה גם בשלב המעצר, עדיין אין מדובר בחלופת מעצר אוטומטית, אלא יש כמובן לבחון התאמתה בכל מקרה לגופו ולנסיבות, כשהפסיקה התוותה קריטריונים מנחים, כפי שקבע לאחרונה כב' השופט עמית בבש"פ 1981/11 מ"י נ. אשר סויסה:

"מתוך שלל הפסיקה בנושא, ניתן לדלות מספר קווים מנחים בסוגיה שבפנינו, וניתן לתמצת את כל התורה על רגל אחת כלהלן:

הכלל הוא, כי העיתוי הראוי לגמילה מסמים הוא בשלב גזירת הדין וריצוי העונש ולא שלב המעצר. לכלל זה חריג בהתקיים שלושה או שניים מהתנאים המצטברים הבאים והם: